הפולניה - טיול שורשים לפולין 2013: יום 4 - מכרה המלח בוויליצקה והגעה ל ZAB

מכרה המלח בוויליציקה

השקמנו קום, נפרדנו לשלום מלובלין ומהאנשים שהולכים על חבלים, ויצאנו לדרך. הדרך מלובלין לויליצ'קה לוקחת בסביבות ה 3-4 שעות (ככה אמרו לנו בקבלה) אבל ה GPS אמר
לנו - "3 שעות - אתם שם!" . כבר בשלב הזה הייתי צריך להבין שמשהו פה לא מסתדר, אבל הכנסנו לראשון (ככה זה, רכב עם גיר ידני) ויצאנו לדרך.

בפולין יש דרך מהירה, שנקראת A4. זהו כביש מהיר שמותר לנסוע עליו במהירות של עד 140 קמ"ש. ובאמת, ה GPS כיוון אותנו לכיוון הכביש המהיר הזה, עלינו עליו ונסענו עליו ממש ממש מהר - בערך רבע שעה, ואז הופיע שלט, בפולנית. התעלמתי ממנו, כי אני לא מבין את השפה - אבל מהר מאוד הופיע עוד שלט כזה, ואז עוד אחד - ולבסוף - שלטים קטנים כאלה על הכביש, של עבודות בכביש, שאומרים דבר אחד - רד מפה. הכביש סגור!

אז ירדתי והתחלתי לנסוע לפי השילוט המקומי לכיוון קרקוב, וכולם הסכימו איתי, חוץ מה GPS שהתעקש להחזיר אותי לכביש המהיר במשך דקות ארוכות.

אחרי שעברנו עוד איזה 50 ק"מ, החלתי להענות לתחנוניו ולחזור לכביש המהיר. הרי לא יתכן שאחרי 50 ק"מ עדיין עובדים על הכביש המהיר, נכון?

אז זהו, שטעיתי, מה שגרם לעיכוב רציני בדרך, אבל! בעקבות כך קרו שני דברים:

הראשון, שמוליק מצא תחנת דלק עם מרק פולני אמיתי, אז עצרנו לטעום ולנוח מהנסיעה הארוכה.

השני, בהמשך הדרך מצאנו עסק שמייצר פסלים מרהיבים לגינה:

כשחשבנו לבצע רכישה, התברר ש -

הם לא מדברים אנגלית (גם הפסלים וגם המוכרים)
הפסלים ממש כבדים!
משלוח בתוך פולין של פסל כזה עולה 600 זלוטי. כשדברנו על משלוח לחו"ל הם גיחכו... - המשלוח עולה הרבה יותר מהפסל...

הבנו שפסל לא יצא מזה,וגם ככה ניסו את זה בעבר בתנ"ך ולא ממש הלך להם, אז החלטנו להמשיך בדרך אל עבר מכרה המלח.

לאחר כל העיכובים שהיו בדרך, הגענו סוף סוף והחניתי את הרכב בחניה. בעודי יוצא מהרכב ניגש אליי בחור מבוגר עם פתק והתחיל לדבר איתי בפולנית שוטפת. זה לא היה ממש ברור והנהנתי לו "לא" עם הראש, כי הרי ידוע שלא כדאי להתפתות לעיסקאות בשטח.

מפה לשם, הוא התחיל למלמל את המילה "פוליסיה". מכיוון שלא נראה לי שהוא מוכר פוליסות ביטוח, ניסינו לדבר איתו שוב, ומסתבר שהוא רצה שנשלם על חניה. איך זה שבמקום כל כך תיירותי אין דוברי אנגלית??

שילמנו על החניה והגענו למכרה. הזהירו אותנו שקר, שנתלבש חם ושיקפאו לנו הבהונות ברגליים. בפועל, זה לא ממש קרה - כי באותו יום ביקרו במכרה 5000 (!!!) מבקרים שכנראה השפיעו על הטמפרטורה הפנימית שלו - כך שבפועל - נסחבנו עם סוודרים באמצע אוגוסט במכרה...

אחרי ששילמנו מחיר של בין 65 - 85 לאדם (תלוי אם הוא סטודנט ו/או מעוניין לצלם למטה) נעמדנו בתור להדרכה באנגלית, שיוצאת כל חצי שעה. אחרי שחיכינו קרוב ל20 דקות וכלום לא קרה, גם לאלוהים נמאס והוא פתח את ארובות השמיים לטפטוף קל. זה היה בהחלט מרענן, כי היה מאוד חם.

בשעה טובה נפתחו הדלתות, והתקדמנו כצאן לדלת. חילקו לכולם אוזניות כדי שנשמע את המדריכה, וריכזו אותנו כדי שנוכל להתקדם. הדלתות במכרה הן מעין דלתות כפולות עם אויר עומד באמצע, כך שכדי לפתוח דלת אחת, צריך לסגור את השניה קודם.

בעודנו נדחסים אמרה המדריכה שיש לנו כמה קומות לרדת, בערך 65 מטר. שום דבר שמעלית ממוצעת לא יכולה להתמודד איתה, ולכן כנראה , היא גם לא תתמודד איתה, כי לא היתה אחת כזו. לעומת זאת, זה מה שחיכה לנו:

מדרגות, מדרגות ועוד מדרגות. לקח לנו לא מעט זמן לרדת את כל זה. לא פעולה קשה מדיי, אבל בעיקר מייגעת ומסובבת ראשים. אבל לאחר כמה דקות (!!) טובות של ירידה במדרגות, הגענו לעומק של 64 מטר מתחת לאדמה. אדמה לא היתה שם, מלח דווקא כן.

U2 ?

מלח בכל מקום. המדריכה הבטיחה 2 ק"ג מלח למי שמסיים את הסיור

התחלנו בסיור במכרה שהוא באמת יפה. הולכים מאות מטרים מתחת לאדמה ומגלים עולמות/אולמות ניסתרים. יש שם פסלים, בריכות מלח, מים זורמים, ואפילו כנסייה ענקית.

איזה מלך!

פסל עשוי ממלח

כל המכרה נתמך על ידי קורות עץ. המלח אוכל את כל השאר.

מתחת לאדמה היו סוסים, שעזרו בעבודת הכרייה. אם יש סוס, אז צריך בשבילו גם אורווה

בשלב הזה סיפרה לנו המדריכה שהסוסים חיו לא רע, מכיוון שלנשום אויר במלח זה די בריא וזו הסיבה שיש חדרי מלח ברחבי העולם. יתרה מכך, היא אמרה שכל שהייה בחדר מלח במשך שעה מאריכה את החיים בשעה - וכאן היא לקחה נשימה עמוקה והודיעה - כנראה שאני אחיה לנצח!

כולנו הסתכלנו עליה במבט סתמי והמשכנו לבהות בפסלי הסוסים, כי הסוסים האמיתיים שהיו שם - כבר מתו...

מיד לאחר שהלכנו, הלכנו והלכנו, שמחה המדריכה בעלת חיי הנצח והדמיון הפרוע שהנה, הגענו לשלב נוסף במכרה ובו צריך לרדת עוד כמה קומות ברגל. כמה זה כמה ? רק עד לעומק של 125 מטר. ניסינו לקחת אויר (שלא היה) והמשכנו לרדת...

מיד כשהגענו למורד המדרגות, אבא שלי אמר לי - "תתעודד בני, המצב יכול להיות הרבה יותר גרוע". ובאמת, המדריכה עודדה אותנו שיש עוד כמה קומות לרדת בהמשך, מה שהפך את המצב להרבה יותר גרוע.

אז אחרי שירדנו והגענו לעומק כל שהוא, פגשנו שם מישהו תלוי במצב טוב. המדריכה דיברה שעה על איזו כנסייה, נתנה כמה הסברים ואמרה לנו ללכת אחריה לכנסייה הבאה.

ממש לפני הכניסה לכנסייה, עצרה המדריכה ואמרה שכל מי שצילם ו"שכח" לשלם אגרת צילום (בסך 10 זלוטי), מתבקש לעשות זאת בקופה שנמצאת בהמשך השביל. אני חושב שגם הקופאי בקופה הזו חי לנצח. מכיוון שאנו שילמנו מראש, המשכנו בדרך, והגענו למקום יפיפייה.

הגענו לאולם ענק שהוא בעצם כנסייה נוספת. המדריכה סיפרה שעושים שם חתונות עד היום, אבל לא ברור לי איך עם כמויות המבקרים העצומות שמגיעות לשם בכל 10 דקות. היא סיפרה שצריך לרדת עוד כמה מטרים כדי להגיע, אז מצאנו את עצמנו יורדים עוד גרם מדרגות.

המדריכה שלנו בעלת חיי הנצח

אחרי שיצאנו מהכנסיה שמחה המדריכה לבשר לנו שהגענו לחלק השלישי וכעת נרד אליו. מכיוון שהאלטרנטיבה של לעלות 120 מטר ברגל לא נשמעה הגיונית, החלטנו להקשיב לה ולהמשיך לרדת עוד, מטה מטה.

בשלב הזה כבר חשבנו להתקשר לעזרה כדי שיחלצו אותנו, אבל המדריכה אמרה שאנחנו ממש לקראת הסוף.

המשכנו ללכת, ואחרי שראינו כמה בריכות מלח ועוד פסלים, המדריכה סיפרה שאפשר לקנות פסלי מלח בחנות המזכרות (איפה ה 2 ק"ג שהבטחת לנו, אה?) ושמי שרוצה יכול לעלות במעלית או להמשיך איתה לסיור של עוד שעה במוזיאון. כמובן שבשלב הזה כל הקבוצה החליטה פה אחד לדרוש את מה שמגיעה לה, וכולנו בחרנו לעלות במעלית.

המעלית, שהיא סיפור קלאוסטרופובי בפני עצמו, מורכבת מכלוב ברזל, ואני חושב שזוג האוגרים שלנו מקבל תנאים טובים מאלה, מאשר המעלית הזו. מצד שני, כשאני חושב על הכורים שהיו צריכים לעלות ברגל את כל הקומות האלה בזמנו כשלא היתה מעלית, הבנו שאין לנו כל סיבה להתלונן.

אז פיצלו אותנו, ונכנסנו ללא סדר הגיוני, כמו בתיבת נוח - אנשים שונים, מגזרים שונים ודתות שונות, לתוך המעלית, וככה מצאתי את עצמי עם יפנים, שוודיות שצועקות מילים הזויות ועוד אחת שלחוצה שהכובע שלה יעוף.

כמו שאפשר לראות, המעלית ממש פצפונת.

בסופו של דבר, הגענו למעלה והנצחתי את הרגע המאושר בתמונות.

אין כמו לראות אור יום! (ז"א, ככה חשבנו - עד שיצאנו החוצה, וחשכו עינינו...)

קישור לאתר: כאן

הציון שלנו : 5/5

כתובת להגעה:

Danilowicz Shaft
"Wieliczka" Salt Mine
Tourist Route sp. z o.o.
ul. Daniłowicza 10
32-020 Wieliczka, Polska
GPS coordinates: N49°58,966' E020°03,374'

TEL: +48 12 278 73 66

עלות: 65-85 זלוטי לאדם

ZAB

מסתבר שבזמן שהיינו מתחת לאדמה, השמיים התקדרו והחל לרדת גשם, לא ראינו ממטר...
אחרי כשעה של נסיעה, הגענו לעיירה ZAB (שנקראת ZEB, אבל אל תתפסו אותי במילה) שממוקמת כ5 ק"מ לפני עיירת הנופש והקיט זאקופנה. עלינו במעלה ההר עד שהגענו למלון REDYK, עליו עוד נוסיף ונספר בהמשך. בנתיים, אתם מוזמנים להתכבד בתמונות מרגשות מארוחת הערב, שהייתה מצויינת.