יום 3 - גרבטקה - חלק ראשון
"כנסיה גדולה, לידה כנסיה קטנה. ממש לידם, תחנת כיבוי אש. אני זוכרת שהיה גם תיאטרון לא רחוק. אני גרתי בבית ממש ממול"
חודשיים לפני שיצאנו לטיול, שמעתי את המשפט הזה מאמירה בפעם הראשונה. היא דיברה עם אמא שלה, שנתנה לה את התיאור הזה. עכשיו, אני לא יודע מה איתכם, אבל אם אמא שלה היתה גרה למשל - בתל אביב- זה היה די מסובך למצוא את הבית...
המזל שלנו, הוא שאמא שלה גרה בגרבטקה, וכבר זה עזר לצמצם את האפשרויות, כי יש רק! חמש עיירות בפולין עם השם הזה. הלכתי שוב לידידי משכבר הימים גוגל, והתחלתי לחפש. ידעתי שהעיירה נמצאת ליד העיר RADOM, ואכן - מצאתי שם עיירה קטנה כזו.
בדיעבד מסתבר שהיא לא כל כך קטנה, אפילו היה שלט בדרך שאמר שעוד 8 ק"מ מגיעים אליה...
 |
| כנראה שאנחנו ממש קרובים... |
ההתרגשות היתה בשיאה ושמוליק בחושיו המחודדים החליט שזה יהיה מצוין לעצור בתחנת דלק שהוא ראה בצד הדרך, כדי שכולם יוכלו להתרענן ולהיות במיטב מחצלותיהם וכוחותיהם לפני הכניסה לגרבטקה, וככה מצאנו את עצמנו בתחנת דלק מ-א-מ-מ-ת באמצע שום מקום, ליד שדה תירס.
 |
| אפילו בריכה עם מפל היתה שם! |
החלטתי שניסע בעקבות ה GPS, כי זכרתי שאני אמרתי לו שאני מעוניין להגיע למרכז העיר. ובאמת, נסענו ברחוב הראשי של העיר (הממ, בכל גרבטקה יש 2 רחובות ראשיים...) עצרנו מדיי פעם לשאול איפה יש כנסייה (וקיבלנו תשובות עם הידיים - ישר! ישר!). זה לא היה קל, ואני חושב שזו הפעם הראשונה שאנשים בגרבטקה ראו אנשים שדוברים אנגלית, שלא לדבר על עברית - אבל מכיוון שגם ככה לא היה ממש לאן לפנות, החלטנו להמשיך עם הכביש... ישר... ישר... ואז...
ראינו אותה.
היא עמדה שם בגאון, מביטה על כל מי שנמצא סביבה כאשר מקיפה אותה גינה גדולה. הכנסייה! חנינו.
"כנסיה גדולה, לידה כנסיה קטנה. ממש לידם, תחנת כיבוי אש. אני זוכרת שהיה גם תיאטרון לא רחוק. אני גרתי בבית ממש ממול"
הבטנו סביב. לידנו היה מגרש חנייה. וצמוד אליו...
לא, זה פשוט לא יכול להיות...
"כנסיה גדולה, לידה כנסיה קטנה. ממש לידם, תחנת כיבוי אש. אני זוכרת שהיה גם תיאטרון לא רחוק. אני גרתי בבית ממש ממול"
וכאילו ביקשנו בהזמנה - בדיוק יצאה משם כבאית...
כמו שאפשר לראות בוידאו, צמוד לתחנת הכיבוי יש בניין שפעם שימש בתור תאטרון. זה השלב שבו הסתובבנו והבטנו לצד השני של הכביש, בעוד מילותיה של דורה, אמא של אמירה - מהדהדות בראשנו
(בדיעבד מסתבר שאמירה פשוט אמרה את זה מרוב התרגשות כל כמה שניות...)
"כנסיה גדולה, לידה כנסיה קטנה. ממש לידם, תחנת כיבוי אש. אני זוכרת שהיה גם תיאטרון לא רחוק. אני גרתי בבית ממש ממול"
בשלב הזה גם יצא איש מבית סמוך וניסינו לתשאל אותו קצת, אבל הוא לא ממש ידע אנגלית. ניסינו לתחקר אותו בעזרת גוגל TRANSLATE, וזה עבד. הוא אמר שאמא שלו מכירה והכירה את כל מי שהיה גר פה (ניצוץ של תקווה נדלק בעינינו, בעודי מתרגם מהר מהר בעזרת גוגל את כל מה שהוא אומר) אבל - המשיך האיש ואמר - היא מתה. טוב. זה לא ממש עוזר לנו עכשיו. בררתי איתו איפה נמצאת העירייה של גרבטקה והוא הסביר לי.
בנתיים, אמירה (האמיצה) החליטה שהיא נכנסת לבית, ויהי מה. להלן התמונות
שמחתי מאוד שהיא חזרה ושהגג לא נפל עליה אחרי שהיא צילמה בפנים עם פלאש.
החלטנו לנסוע למשרדי העירייה, ובאמת נסענו לפי התיאור של הפולני החביב והגענו היישר למשרדים של בית הספר המקומי. עד עכשיו אני לא בטוח מי פישל, גוגל או הפולני. בכל מקרה - שאלנו שם שוב ולאחר כמה מאות מטרים, הגענו לבניין העירייה של גרבטקה.
פגשנו שם מישהי נורא נחמדה (באמת!) שדיברה אנגלית (ז"א, ראתה ישראלים שעושים תנועות מוזרות עם הידיים והצליחה להבין אותם) והצליחה להביא אותנו למשרד המקרקעין של גרבטקה שהיה מרוחק 20 מטר משם (זה נחשב די הרבה שם).
שם חיכתה לנו בחורה זעפנית, לא נחמדה בעליל שראתה את אותם ישראלים עושים תנועות עם הידיים אבל עשתה להם תנועות בחזרה. בקיצור - לא יצאה מגידרה ומתחום משרדה כדי לסייע לנו יותר מדיי. ניסינו לאתר, לחפש ולשאול לגבי הבית, אך הגברת הסכימה להשקיע בדיוק 50 שניות מזמנה ורק חיכתה שנסתלק לה מהמשרד. יצאנו משם ברגשות מעורבים (למרות שאמירה כמעט עשתה ממנה מעורב ירושלמי) והחלטנו שאנחנו עוד נברר לגבי הבית בצורה רשמית.
יצאנו משם בראש מורם ובזרוע נטויה, עלינו אל הרכב, ויצאנו את העיר תוך שתושבי המקום מביטים בנו בעניין רב...
 |
| הכנסיה הגדולה, מבט מבפנים |
 |
| הכנסיה הקטנה |
 |
| אמירה, מביטה ולא מאמינה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה